שורפת לי הפות/ אביב שחר

שׂוֹרֶפֶת לִי הַפֹּת,
אֲבָל זֶה לֹא מַגְדִּיר אוֹתִי.
שׂוֹרֶפֶת לִי הַפֹּת,
וַאֲנִי דֵּי רְגוּעָה.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבְּפַעַם הַבָּאָה
אֲדַבֵּר
אֲתַקְשֵׁר אוֹתָךְ יָפָה שֶׁלִּי.
תּוֹדָה עַל כָּל מָה שֶׁאַתְּ מְאַפְשֶׁרֶת לִי,
זֶה הָמוֹן
אֲנִי מַרְגִּישָׁה נוֹרְמָאלִית.
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אִשָּׁה
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אִשָּׁה נוֹרְמָאלִית שֶׁיֵּשׁ זָוִיּוֹת שֶׁכּוֹאֵב לָהּ בְּסֵקְס אִם אֵין מַסְפִּיק מִשְׂחָק מַקְדִּים.
אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁאֲנִי לוֹמֶדֶת אֵיךְ לְקַיֵּם יַחֲסֵי מִין עִם הַגּוּף שֶׁלִּי, וְהַיִּחוּדִיּוּת שֶׁלּוֹ.
אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה.
אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אוֹתִי וְאֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי לְהָכִיל אוֹתִי.
אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אֶת הַפֹּת שֶׁלִּי וְאֶת הַיְּכֹלֶת שֶׁלָּהּ לַעֲטֹף וְלִבְלֹעַ וְלִשְׁלֹחַ עֹנֶג לְכָל פִּנָּה בַּגּוּף שֶׁלִּי.
שׂוֹרֶפֶת לִי הַפֹּת וְכוֹאֶבֶת לִי הָרֶחֶם,
כִּמְעַט עָלָה לִי בְּכִי וְהִדְחַקְתִּי אוֹתוֹ.
רָצִיתִי לִהְיוֹת מֵאָה אָחוּז נוֹרְמָאלִית.
בְּלִי אַף סְטִיָּה
לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת.
כּוֹאֶבֶת לִי הַפֹּת
זֶה כְּאֵב מֻכָּר
הָיִיתִי שָׁם,
וַאֲנִי יוֹדַעַת לְהַגִּיד הַיּוֹם:
לִפְעָמִים זֶה כּוֹאֵב.