על כסא הגניקולוג / שובה רוזנברג

יָדֶיךָ הָרַכּוֹת
וּמַבָּטְךָ הַחוֹמֵל
לֹא יַצְלִיחוּ לַחְדֹּר אֶת חוֹמַת הַזְּכוּכִית
אֶת הַקּוֹל הַצּוֹרֵחַ בִּי:
סַכָּנָה סַכָּנָה סַכָּנָה!

קְשׁוּרָה בְּחַבְלֵי פַּחַד
אֲזִקֵּי בְּעָתָה עַל רַגְלַי
יְרֵכַי נֶחְנָקוֹת
אֵימָה זוֹרֶמֶת בְּדָמִי
כָּל גּוּפִי מְשֻׁתָּק.

פַּעֲמוֹן הַזְּכוּכִית שֶׁלִּי רֵיק.
אֵין בּוֹ
לֹא זַחַל, לֹא פַּרְפַּר,
לֹא חוֹחִים,
לֹא פֶּרַח אֶחָד וְיָחִיד,
לֹא שׁוּעָל,
לֹא חָכְמָה וְלֹא תֹּם.

פַּחַד
מָוֶת.